רוח הקרב לא דעכה בעיניו של דניאל גם כשנפגע. היה זה לילה קר, אי שם בשטח אויב, כאשר הכוח שלו נקלע למארב. היריות פילחו את הדממה, והוא מצא את עצמו נאבק על חייו.
הרגע הגורלי
דניאל, לוחם בצנחנים, ידע שהקרב יכול להגיע לכל מקום, בכל רגע. אך באותו הלילה, הוא וחבריו נקלעו לקרב עיקש. כשהם התקדמו לעבר נקודת כינוס, רעש נפץ אדיר הקפיא את כולם במקום. לפני שהספיק להגיב, רסיסים פגעו בו, והוא הוטל על הקרקע. הכאב היה עז, אך המחשבה הראשונה שלו הייתה על חבריו. הוא הרים את מבטו, מחפש את הלוחמים האחרים, והבין שהוא פצוע קשה.
מאבק לחיים
דניאל ידע שעליו להחזיק מעמד. חבריו לכוח הצליחו לחלץ אותו תחת אש כבדה. הם כרכו חוסם עורקים על רגלו הפצועה ונשאו אותו לעורף, שם המתינו הפרמדיקים הצבאיים. שעות של ניתוחים והליך רפואי מורכב עברו עליו, אך דבר אחד היה ברור – חייו ניצלו, אך הדרך לשיקום עוד ארוכה.
נקודת המפנה – יד מושטת מעמותת "צו 7"
לאחר מספר שבועות בבית החולים, כאשר הכאב הפיזי והנפשי הפכו למציאות יומיומית, דניאל הרגיש אבוד. גופו אומנם התאושש, אך נפשו נותרה פצועה. אז הגיעה שיחת הטלפון ששינתה את הכול.
"שלום דניאל, אנחנו מעמותת 'לב הלוחמים', ואנחנו כאן כדי לעזור לך לקום מחדש."
המילים הללו היו כמו גלגל הצלה. תוך ימים ספורים, אנשי העמותה הגיעו לביתו, סיפקו לו תמיכה רפואית, פסיכולוגית וכלכלית, והראו לו שיש דרך חזרה. דניאל החל בתהליך שיקום פיזי, אך לא פחות חשוב – נפשי. הוא השתתף במפגשים עם לוחמים אחרים, שמע סיפורים דומים, והבין שהוא לא לבד.
